היום קראתי ספר שאחותי קנתה והשאילה לי אותו.
ספר שפעם הייתי קופצת עליו בשמחה.
ספר שפעם הייתי כל כך מרותקת ולא יכולתי לעזוב אותו עד העמוד האחרון. שבלעתי כל מילה בשקיקה.
אבל היום, היום זה היה שונה.
הספר הוא בערך כזה:
אשה בסביבות ה40 שלה, שהעבר שלה ממש נורא. (בעלה בגד בה עם חברתה הטובה ביותר.. והחברים שלה סובבו לה את גבם, וזה ממשיך בסגנון הזה...)
אין לה מה לעשות בחיים. היא איבדה תקווה מהחיים, מאנשים והיא צינית ומלאת שריטות.
היא מגיעה לעבוד כמלצרית ושם היא פוגשת את הבוס שלה.. והם שונאים אחד את השנייה ובסוף..
הפתעה גדולה..
מתאהבים!
ואו.
ממש ואו.
בספר יש בערך 500 ומשהו עמודים, ועצרתי, כולי נגעלת, עם תחושה נוראית ומרוקנת, בעמוד55 בערך.
הצורה שבה הכל היה חיצוני, ושטחי וכל כך מלוכלך.
זה פשוט נטף סירחון בעיניי.
היא רק פגשה גבר או אשה, וכל מה שעובר לה בראש זה הגוף שלהם. המבנה. הסקס איתם.
זהו. פשוט זהו.
בחייאת.. באמת?
מה עם האופי?
מה עם הדרך שבה הם תופסים את עצמם?
מה עם האמונות והדעות שלהם?
מה עם המקומות הכי עמוקים בנפש שלהם?
זה פשוט לא עשה לי את זה.
אבל אמרתי לעצמי
'רייצ' זה סבבה, יש אנשים שזה מה שהם רואים, ובזה מסתכם הרושם שלהם, וזה בסדר, את לא צריכה לחשוב ככה, את חושבת אחרת וזהו'
אבל לא יכולתי, פשוט לא יכולתי לסבול את זה יותר, כהשגבר דיבר אליה בצורה כל כך...
פשוט מגעילה ובוטה.
הוא משתיק אותה, ולא מאפשר לה לדבר.
ופה יש בעיה גדולה.
כשמישהו חשוב לך, אתה לא עוצר הכל,
ומשתיק אותו. נקודה.
מעניין אותך מה הוא מרגיש.
לדעות והרגשות שלו יש מקום, זה חשוב ותופס.
ובספר כל מה שהוא תקשר איתה, בא ממקום
של, תהיי יפה, ותשתקי.
כאילו.. זה ממש ככה.
איך את יכולה לחשוב שהוא אוהב אותך, אם עצם הדיבור שלך, הדעה והתפיסה שלך, מעצבנת אותו?
אין, זה מחרפן אותו לגמרי.
הוא רק רוצה להשתמש בגוף שלך, להנאה שלו.
וזה יכול להיות הפוך.
אשה לגבר.
או גבר לאשה.
וזה יכול להיות שני אנשים שמנצלים אחד את השנייה לטובת האינטרס שלהם.
(אבל סקס, זה כל כך אינטימי. כל כך מקרב. כל כך עמוק וחשוף. יש לזה משמעות עמוקה ומחברת בין שני אנשים. זה לא סתם משהו שעושים וזהו, זה חולף. זה יוצר בפנים תכונות חדשות בנפש. זה מחוקק מסר על הבשר.
זה לגעת במקום הכי עמוק ואישי של הבן אדם.
זה לכרות ברית אחד עם השנייה.)
תקופה ארוכה שהייתי צריכה לשנות את הגישה שלי לגבי הנשיות והגבריות בשורש.
מה זה בעצם אומר?
למה צריך את שניהם?
מה כל דבר מביא?
מה האיכויות והתפקיד של כל אנרגיה?
מתי זה הרמוני ומאוזן, ומתי לא?
השקעתי המון זמן וסבלנות כדי לאפס את הגרסה ולבנות פרספקטיבה חדשה, בריאה ונכונה.
ועוד דבר,
כשהגבר פשוט תפס אותה, ככה,
בלי לעצור רגע, לחשוב, להביט בה, לשאול בעדינות, (כשאתה מסתכל לה עמוק בעיניים, ולא במחשוף)
"היי, זה נעים לך כשאני עושה את זה?"
לראות. להסתכל אחך היא מגיבה.
מה עובר עליה.
אשה היא אשה.
גבר אמיתי, שהאנרגיה הגברית שלו מאוזנת ונכונה, מתייחס לאשה בכבוד.
בעדינות.
לא באגרסיביות ושתלטנות לא מרוסנת.
לא לתפוס אותה משום מקום באחיזה מרתיעה.
תלטף את פניה,
תאחז את ידה ברוך.
תראה אותה.
תבדוק מה נעים לה ומה לא.
תדאג שטוב לה.
שהיא נהנית ומסופקת ביחסים שלכם.
אין כאן רק אותך, או רק אותה.
אתם יחד.
כל אחד חשוב מאד, וחשוב מה קורה איתו, מה נכון ומה מרגיש נעים.
בקיצור..
ההסתכלות על אשה בספר ממש לא הרשימה אותי.
הוא שכב איתה כל היום.
סיפק את הצרכים המיניים שלו.
ושם זה נגמר.
לא היתה שם אינטימיות אמיתית.
לא היה שם אהבה, התחשבות והדדיות.
הכל הכל שם אינטרס וזיוף.
"אני אוהב אותך.."
הוא אמר.
ממתי זה מה שנקרא אהבה.. ?
לא הבנתי.
למה מוכרים לנו את השטויות האלא?!
;){kind=link}