אני עצבנית וקיצרת רוח.
אין לי עצבים להקשיב לאף אחד
ואני כל הזמן זזה באי שקט.
אולי זה בגלל המחשבות שאני מתביישת בהם מאד, מאתמול?
אולי בגלל שבשבוע האחרון לא כך כך שמרתי על תזונה שמיטיבה
ומכבדת את הגוף שלי,
והעמסתי עליו יותר מדי?
באמת אכלתי יותר מדי לחם..
ואכלתי בלי לחשוב אם זה בריא והאם אני אוכלת אכילה רגשית, או משעמום
ולא כי אני רעבה וצריכה למלא את הגוף באנרגיות, ואוכל בריא וטוב לגוף.
האוכל כל כל משפיע על הנפש
והתחושה שיש לי כשאני אוכלת
נכנסת ישר למערכת
ואני ארגיש ככה אחר כך.
לכן אני רוצה להתחיל לשים כוונות טובות, ולהרגיש טוב כשאני ניגשת לאכול.
ובנתיים,
אלך לעשות מדיטציה ולשבת עם השקט
עם עצמי
ואתן לכל התחושות שעוברות לי בגוף
מקום ומרחב.
אני מכבדת כל תחושה ומחשבה שעוברת לי בראש ובגוף.
אני מוכנה ללמוד את השיעור שאני אמורה ללמוד ולקבל.
וזה בסדר גם ימים כאלו..
זה חלק מהמסע הגדול יותר
של החיים.
אני אוהבת אותי עם כל החלקים שיש בי.
אם כל העליות והירידות.
אני מקבלת את עצמי לא משנה מה.
אני סולחת לעצמי.
אני רגישה ועדינה עם עצמי,
מבינה וקשובה.
מחבקת ועוטפת.
והכי חשוב,
אני מקום מוגן ובטוח,
אני חוף מבטחים עבורי.
באמת אכלתי יותר מדי לחם..
ואכלתי בלי לחשוב אם זה בריא והאם אני אוכלת אכילה רגשית, או משעמום
ולא כי אני רעבה וצריכה למלא את הגוף באנרגיות, ואוכל בריא וטוב לגוף.
האוכל כל כל משפיע על הנפש
והתחושה שיש לי כשאני אוכלת
נכנסת ישר למערכת
ואני ארגיש ככה אחר כך.
לכן אני רוצה להתחיל לשים כוונות טובות, ולהרגיש טוב כשאני ניגשת לאכול.
ובנתיים,
אלך לעשות מדיטציה ולשבת עם השקט
עם עצמי
ואתן לכל התחושות שעוברות לי בגוף
מקום ומרחב.
אני מכבדת כל תחושה ומחשבה שעוברת לי בראש ובגוף.
אני מוכנה ללמוד את השיעור שאני אמורה ללמוד ולקבל.
וזה בסדר גם ימים כאלו..
זה חלק מהמסע הגדול יותר
של החיים.
אני אוהבת אותי עם כל החלקים שיש בי.
אם כל העליות והירידות.
אני מקבלת את עצמי לא משנה מה.
אני סולחת לעצמי.
אני רגישה ועדינה עם עצמי,
מבינה וקשובה.
מחבקת ועוטפת.
והכי חשוב,
אני מקום מוגן ובטוח,
אני חוף מבטחים עבורי.




