פחד או שזה כעס.
אולי שניהם נכונים.
כעס על הימים האחרונים שלא הייתי כמו שהייתי רוצה להיות.
לא הגבתי מתוך מחשבה, אלא מתוך אימפולסיביות ומיידיות.
וגם פחד, פחד לחזור אחורה.
שכל הדרך שעשיתי עד כה ייהרס, שהכל היה לשווא ועכשיו אני צריכה להתחיל מהתחלה.
שאולי אני רק מדמיינת שאני מתקדמת. אולי באמת אני תקועה באותו מקום.
קצת בושה שאולי אני מציירת לעצמי דמות מסויימת על עצמי, שאני מתיימרת להיות מישהי שאני לא.
עדיין.
אני לא פוסלת את התחושות האלה, אני נותנת להן לזרום החוצה.
כי רגש זה אנרגיה.
ובכללי, למדתי להעריך את הערך של הרגשות. הן מגלות לנו רבות על עצמנו.
אני מבינה שנפילה היא חלק מההצלחה ומהדרך, ואני חייבת ללמוד לקבל ולהבין את זה.
אני עדיין אוהבת את עצמי, עם כל הטעויות.
וזה בסדר..
אני פשוט מבולבלת.
והיום הבנתי, שזה לא שסיימתי לעבוד על עצמי. לתמיד.
הגעתי לאיזהו יעד, ועכשיו זה נגמר..
זה תמיד יבוא בלבוש או צורה שונה.
זו עבודה פנימית תמידית, ואם אני חושבת לרגע שזהו,הגעתי.
אני טועה.
אין מושלם. אין לגמרי סוף לאיזה משהו.
אני חושבת שהבנתי, שהדרך שאני יכולה למדוד את ההתקדמות שלי, היא בשלווה הפנימית שלי.
בתגובות שלי. האם הן משתפרות מפעם לפעם.
אני אני באמת מצליחה להגיב יותר באיפוק, בשלום והבנה.
כמה אני באמת בשלום והרמוניה בתוך תוכי.
אני לא נכשלתי.
אני לומדת.
וזה השיעור שלי היום..
אני לא צריכה להתבאס על עצמי.
הפחד, הכעס והבושה הן חלק ממני. מהתהליך שלי.
ואני מוכנה לקבל את זה אם זה מה שזה לוקח בסוף להיות אני,
והגרסה הכי טובה שאני יכולה להיות.
;){kind=link}