גאווה ואגו, על זה שאני כל כך וואו ושאני בהתעוררות רוחנית ואני מבינה הכל..
נכון, קיבלתי מתנה (שעם עבודה והתפתחות יש פוטנציאל גדול) של עומק, בגרות, חן, הבנה וחיבור טבעי עמוק מאד ליקום, לבני אדם, לתחושות ואנרגיות סביבי.
זאת מתנה שאני צריכה לפתח ולתדלק כל הזמן.
זאת אחראיות להשתמש במלוא המתנות שקיבלת.
לדאוג להביא אותן לגילוי, לאור, ואז ללמוד איך להשתמש במה שקיבלת.
להביא לזה שימוש ותועלת למסע שלך פה.
המתנות שקיבלת, הן אלו שאתה צריך והצטיידת בהן כאן כדי לעזור לך באתגרים שתתקע בהן, באנשים שתפגוש, במפגש שלך עם עצמך.
בכל מה שתפגוש ביקום הזה בשנות חייך.
בהתעוררות שלי, בלמידה שלי מי אני, מה אני, מה אני עושה פה?
מה קשה לי, ומה זורם לי
פתאום גיליתי איזה חושך, איזו פינה עמומה שמדי פעם משגרת פצצות לרובד המודע שבי.
מכות כאלו שמכים בי כשאני במציאות מורגשת וקיימת, מכה כזו של חושך, תהום.
תחושה של אגו וגאווה כזאת שאני יותר מכולם.
וזו תחושה מלוכלכת ולא נקייה.
זה מגיע ממקום לא מאוזן.
ממקום של חוסר הרמוניה.
ניסיתי להבין קודם כל, איפה אני מרגישה את זה?
נשימה עמוקה.
אני מרגישה את זה במרכז הלב, בחזה.
זה לוחץ, כבד.
אוקי, לנשום לתוך האזור הזה עמוק ולרוקן את הראש.
אם יצוצו מחשבות, לתת להן לזרום החוצה.
ואם הם לא מרפים , לקחת את המחשבות האלא ולחקור אותן. לראות מה הן מנסות לאמר לי.
תחושת התכווצות.
למה?
כי זה לוחץ, אני לא יכולה עם זה, זה לא משתחרר החוצה.
אל תילחמי בזה. מה את מרגישה עכשיו?
תסכול וכעס.
למה את מרגישה כעס ותסכול?
אני כמעט מתייאשת ופונה ללפטופ, לברוח מעצמי, בדיוק כשהשאלות הנוקבות והישירות מגיעות. הכי קל לברוח אני אומרת לעצמי
וברגע האחרון מכריחה את עצמי להישאר ולהביט בבעיה בעיניים ולעמוד מולה בלי לברוח. לא שוב.
למה את מרגישה כעס ותסכול? אני חוזרת ושואלת את עצמי.
כי מי אני בכלל לחשוב ככה?
כאילו באיזה עולם, ובאיזה זכות שקיבלתי מתנה מאלוהים, אני לוקחת את זה ומתגאה בזה.
מנופפת לכולם כמו איזה טווס מנופח. כאילו, 'ואו תראו אותי, איזו מדהימה אני ואני יודעת הכל'
אני מרגישה טיפשה.
אל תקראי לעצמך טיפשה, את יודעת שזה לא נכון.
אני יודעת. אבל..
מחקת הכל ברגע שאמרת 'אבל'.
אין אבל.
יש עובדה. ה'אבל' משמש תירוץ כדי לברוח ממה שצריך לפתור.
אוקי.. (אני עונה לעצמי בתבוסה)
יופי. עכשיו נמשיך.
תחזרי לנשום עמוק.
תנסי לבוא בלי שיפוטיות, בלי ביקורת, בלי בריחה.
אין תשובה נכונה או לא נכונה. אין עובדה אחת.
עכשיו אני רוצה להסביר לך משהו.
רע לא יכול להתקיים בלי טוב.
וטוב לא יכול להתקיים בלי רע.
הם תמיד באים ביחד. ככה זה עובד.
עכשיו להילחם ברע רק יביא עוד רע ויעצים את המלחמה.
אוקי.. אני ממש מאבדת את הסבלנות ולא מבינה מה זה קשור ל...
בייבי, אמרתי לך לנשום עמוק ולהקשיב, תכף אסביר הכל ולא יהיו לך שאלות, ואם כן, תשאלי בסוף אני מבטיחה לענות.
אז.. היינו בזה שלא נכון להילחם ברע.
על מנת להפסיק את החושך, צריך להכניס המון אור, ואז החושך פשוט מסתלק אוטומטית והחושך הופך להיות מואר.
ממש כמו להיכנס לחדר חשוך, ברגע שתדליקי את האור, החושך יעלם והחדר יואר.
עכשיו, כל מידה לא טובה או פינה חשוכה שיש בתוכך נועדו להביא אותך לצמיחה.
במקום להילחם במידות האלו, ולהגביר אותם, קחי את המידה הזו ה'רעה' ותהפכי את זה לשימוש נכון עבור המסע שלך.
איך אני אמורה לעשות את זה?
בואי ניקח את האגו והגאווה שלך, שדיברנו בהתחלה.
לכאורה, וזה נכון, שהן מידות ותכונות לא טובות, וצריך להיגמל מהן. אבל להילחם בהן, כמו שהסברנו קודם, זה חסר טעם והם רק יגברו.
בואי נשנה טקטיקה.
יש דרך טובה להשתמש בהן.
בואי ניקח את האגו שמגלה לנו המון מידע, דברים שאנחנו צריכים להעמיק לעבוד עליהם ונשנה אותם לטובה.
בואי בעצם ניקח את האגו והגאווה ונשמש אותם כפנס להאיר את החושך.
לא להילחם.
פשוט לא לתת להם ללכת בדרך לא טובה.
נגיד, האגו עכשיו בטבעי אומר
'ואו אני כזאת טובה, יותר מכולם .. ואני בהתעוררות רוחנית ואני כזאת ואו'..
תשני את זה ל: קודם כל להודות. הודיה מעומק הלב.
'אגו, תודה רבה שהראית לי את המחשבה הזו. אני מודה לך מאד'
עכשיו, ניקח את זה ונעבוד על זה.
ממחשבה של 'אני יותר מכולם'
ל:
מכל אדם יש לי מה ללמוד. לכל אדם יש מתנה אחרת שאלוהים נתן לו. לכל אחד אור וצבע אחר.
אז, אם כך, אם מכל אדם אני יכולה ללמוד משהו טוב אחר, אז אני לא יותר טובה מכולם.
אני יכולה לתת מהמתנות שקיבלתי לעזור לאחרים, ולהאיר מהאור שלי.
איזה יופי.
איזה כיף שיש כל כך הרבה אנשים טובים עם מידות נפלאות ללמד אותי.
אני יכולה ללמוד מכולם כל כך הרבה.
כל אדם שאני פוגשת, הוא מורה דרך עבורי ללמוד דבר מה.
כולם פה צריכים אחד את השנייה.
כולם משלימים אחד את השני.
כל אחד חשוב .אין יותר או פחות טוב.
וואו!
אני מרגישה מעולה, איזה שיעור נהדר ללמוד היום. תודה רבה שהיית סבלנית איתי ולימדת אותי בצורה מדהימה וברורה כל כך.
אני שמחה שהבנת, וכל הכבוד בייבי שלא ברחת והסכמת לי לדבר ולהסביר לך.
אני אוהבת אותך כל כך.
אבל חשוב לי להבהיר לך שזה לא יעלם אחרי פעם אחת.
דברים טובים לוקחים זמן.
לא משתנים בין לילה.
קחי את הכלים שנתתי לך. זה תרגיל שתצטרכי לקחת ולעבוד עליו כמה פעמים שתצטרכי עד שתרגישי שזה מספיק ואת לא מרגישה את זה שם.
ותני לאינטואיציה שלך לדבר ולהראות לך את הדרך.
היא תמיד בתוכך, כשתאבדי ולא תדעי מה לעשות, פשוט תשאלי אותה.
בהצלחה פרפר אהובה...
'
.
;){kind=link}