למה אני כל כך רוצה לעזוב??
ביננו, כלכך רע לי פה?
כלאמר..
נכון שההורים במצב של מלחמה והבית מתפרק ..
טוב, יותר כמו אבא מנסה להפוך את אמא לרעה פה, שלא מתפקדת ולהכריז עליה כלא כשירה להיות אמא,
ובדרך זו הכל יעבור אליו.
זה לגמרי אבסורד.
מי היה מאמין שהמשפחה ה"מושלמת" תידרדר ככה.
והאדם הכי 'סמכותי' שחשבתי שאני יכולה תמיד להישען ולסמוך עליו, אבא שלי, מתברר כשתלטן, שקרן, מניפולטיבי ואפילו סוטה.
זה נוראי לגלות את כל זה.
כאילו, כל מה שהאמנתי עד כה התברר כשקר אחד גדול.
אני קצת מתביישת אפילו.
לא מהעובדה שהמשפחה שלי מתפלגת ומתרחקת, אלא מהעובדה שהאבא הביולוגי שלי מתנהג בצורה נוראית כזו, לא רק לאנשים מבחוץ (שזה לא פחות נוראי בעיניי)
אלא שהוא מסוגל בלי למצמץ למכור אותנו תמורת כסף או משהו חומרי אחר.
למען האינטרס והאגו שלו בלבד.
למעשה, אמא שלי מלאך משמיים, מישהי כנה, נאמנה שעברה המון בחייה ויעידו הקמטים הזהירים בצידי עיניה הרכות.
היא האדם החזק ביותר שאני מכירה.
אני כל כך גאה בה ואוהבת אותה.
ובעיקר, מייחלת ליום בו היא תינשא שוב באושר לאדם טוב שיבין ויכיל, שיראה אותה, את באשה המיוחדת והנפלאה שהיא.
מגיע לה לאהוב ולהיות נאהבת באמת ללא תנאים.
~ ~ ~
בכל אופן, חשבתי לטוס לחול לתקופה, להכיר אנשים חדשים לגמרי. בעיקרון אפשר לאמר לברוח מכל הדרמה ולשקוע בחיים חדשים, רחוק מכולם.
אבל ככל שהעמקתי בזה, הבנתי שצעד כזה הוא רק בריחה מהעבר וניסיון להדחיק ולשכוח מהכל.
במיוחד בתקופה המשוגעת הזו..
אני מרגישה נקיפות מצפון לעזוב את אימי ומשפחתי שצריכים אותי יותר מתמיד, אבל אני נלחמת במחשבה שאולי דווקא אני צריכה לעצור ולחשוב עליי ולעשות מה שטוב באמת עבורי.
לעזוב את הגרעין הסביבה הקרובה שלי כרגע, פשוט מרגיש לי לא נכון עמוק פנימה.
אז..
לאן פניי מועדות עכשיו?
מה לעשות?
אני ממש אובדת עצות..
;){kind=link}